יונס אחמד סעיד בע"מ נ' מנצובסקי

החלטה

1.לאחר שהצדדים סיימו להביא ראיותיהם, הגיש המבקש בקשה "להתיר לו להביא ראיות הזמה". עפ"י הבקשה שהגיש המבקש, ביקש הוא להתיר לו להביא שתי ראיות: הראשונה -באשר להיותו של העד וסים אג'באריה - שהעיד מטעם המשיבה - קבלן עצמאי, בניגוד לעדותו בפני בית המשפט. והראיה השנייה - נוגעת לסכומים ששולמו לעד הנ"ל ע"י המבקש "לאחר מועד תשלום הסכום שבמחלוקת".

2.בהחלטתי מיום 3.5.2011 הוריתי כי המשיבה תגיב לבקשה תוך 20 ימים ואילו למבקש שמורה הזכות להשיב לתגובה וזאת תוך 5 ימים. תגובת המשיבה הוגשה ביום 15.5.2011 ותשובה מטעם המבקש לא הוגשה.

3.ביום 13.6.2011 ניתנה החלטתי, לפיה קיבלתי את בקשת המבקש בחלקה; בהחלטתי קבעתי כי אין הראיות אותן עתר המבקש להביא בגדר ראיות הזמה, מאחר והזכות להביא ראיות הזמה שמורה לתובע בלבד עפ"י תקנה 158 (א) סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984. למרות שהיה בכך די כדי לדחות הבקשה, קבעתי כי נכון אני לראות את בבקשתו של המבקש כבקשה להבאת ראיות נוספות, דנתי בבקשת המבקש וקבעתי כי אין מקום לקבל ראיות הנוגעות למהימנות העד וסים אג'באירה (שאינו בעל דין), בשל הכלל כי לא תותר הבאת ראיות לגבי מהימנות עד שמטרתם להזים דברי העד, כאשר השיקול העומד בבסיס הכלל הוא ביעילות הדיון, שכן ככל שבית המשפט יתיר הבאת ראיות מן הסוג הנדון, יתארך ההליך המשפטי בגין רצון הצדדים להביא ראיות להזים דברי העדים ולפגוע במהימנות דבריהם. יחד עם זאת , התרתי למבקש להביא ראיות (בדמות מסמכים) לגבי כספים אשר שולמו לעד אג'באריה לאחר מועד תשלום הסכום שבמחלוקת, כאשר קבעתי כי מסמכים אלה רלוונטיים לגוף המחלוקת ולא למהימנות דבריו של העד.

4.לאחר מתן ההחלטה הנ"ל, הגיש המבקש בקשה להתיר לו להגיש תשובה לתגובה, ולשוב ולתת החלטה לאחר הגשת התשובה. בבקשתו טען המבקש כי לא קיבל את התגובה ועל כן נשללה ממנו הזכות להשיב לה.

5.ביום 4.7.2011 הוריתי כי המבקש יגיש תשובתו, מאחר והוכח בפניי כי התגובה לא נמסרה לידי ב"כ המבקש.

6.התגובה הוגשה. במסגרת התגובה חוזר המבקש ומדגיש "את האופן החריג שבו ניתנה העדות" ועל כן יש לאפשר למבקש "לקעקע את העדות" (ראו סעיף 6 לתשובה). עוד טוען המבקש כי הוא לא ידע על הראיה הנוספת (שמבוקש הגשתה), שכן לא ידע כי העד "ישקר בעדותו" ולא ידע כי העד אג'באריה יטען "כי הוא שכיר" (סעיף 11 לתגובה). עוד הוסיף המבקש כי מדובר בשאלה מהותית ולא בעניין צדדי.

7.שבתי ועיינתי בתשובה לתגובה, ומצאתי כי אין מקום לשנות מהחלטתי. כבר קבעתי בהחלטתי כי מדובר בהבאת ראיות לגבי מהימנות דבריו של העד בשאלות צדדיות (שכן השאלה אם העד שכיר או עצמאי, עובד או שאינו עובד- אינה משליכה באופן ישיר על המחלוקת בין הצדדים לתביעה). ייתכן ויש בהבאת הראיות כדי להפריך חלק מדבריו של העד, אולם אין מדובר בראיות הקשורות למחלוקת בין הצדדים כי אם למהימנות דבריו של העד, הא ותו לא (ראו לעניין זה את פסק הדין המצוטט בהחלטתי הראשונה- רע"א 3547/10 אוריון נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה ת"א- יפו ואח' (טרם פורסם-ניתן ביום 15.7.2010).

8.כפי שקבעתי לעיל, מתן אפשרות לבעל דין להביא ראיות להזמת דברי העד, על ידי ערעור אמינותו ובשאלות שאינן לב המחלוקת בין הצדדים, תביא להתארכות הדיונים. צד א' יביא עדות להזמת דברי עד לפוני, ולאחר מכן יבקש צד ב' להביא עדות להזמת דברי עד ההזמה, וכך ימצאו עצמם בתי המשפט עוסקים בהזמת דברי העדים בשאלות שאינן במחלוקת, במעין מעגל קסמים שאין לו סוף.

9.לפיכך, הבקשה נדחית. הצדדים יפעלו בהתאם להחלטותיי מיום 12.4.2011 ומיום 14.6.2011.

10.אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"א, 21 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: